כולם יודעים שמאז מלחמת ששת הימים ירושלים הינה "העיר שחוברה לה יחדיו", בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אך לא כולם מכירים את המושג "הקו העירוני".
במלאת 48 שנים לאיחוד ירושלים, בחר ארכיון צה"ל לשפוך אור על מושג זה המתייחס לאותו קו הסכם הפסקת אש שחילק את ירושלים עד לאיחודה לאחר מלחמת ששת הימים.
לאחר מלחמת העצמאות נחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל לירדן, שבמסגרתו חולק שטחה. ב- 30 בנובמבר 1948, לאחר חודשים ארוכים וקשים של לחימה, התקיים מפגש בשטח ההפקר בשכונת מוסררה בעיר, שמטרתו - השגת הסכם הפסקת אש. במפגש נכחו סגן אלוף משה דיין ולוטננט קולונל עבדאללה א-תל, בא כוחם של הלגיון הירדני ושל הכוחות הערביים הלוחמים באזור ירושלים. במסגרת המפגש סורטטה מפה בקנה מידה 1:20,000 ועליה סומן קו אשר חצה את ירושלים במשך 19 שנה, ואשר נקרא ה"קו העירוני" .
אורכו היה 7 ק"מ, החל בבית צפפה, עבור ברמת רחל, שכונת תלפיות ואבו טור; הוא ירד במדרון גיא בן-הינום והעפיל אל הר ציון, משם עבר למרגלות החומה, חצה את "חוצות היוצר" והגיע אל בית טאנוס, משם ירד דרך רח' סולימאן, על גבול שכונות מוסררה ובית ישראל, והגיע ל"מעבר מנדלבאום" ולשיכוני פאג"י,מול בית הספר לשוטרים.
סרטוט המפות נעשה בעפרונות שעווה רכים, כך שעובי הקו שנרשם היה 2-3 מ"מ ובמציאות: 40-60 מטר.
השטח בין שני הקווים קבע שטחי הפקר לאורך הקו. באותה עת נראה היה לצדדים כי מדובר בקו הפסקת אש זמני, ועל כן לא ייחסו משמעות מיוחדת לאי הדיוקים שנבעו מעובי העיפרון. כעבור חודשים אחדים, בדיוני הסכמי שביתת הנשק ברודוס באפריל 1949, נמצא כי מפת דיין-תל היא המסמך הרשמי היחיד המציין את הקו בירושלים. מפה זו אומצה כמפת שביתת הנשק. במרוצת הזמן עוררה המפה חילוקי דעות, שכן השעווה התרחבה ועובי הקו גדל וכיסה שטחים נוספים.
הקו העירוני חצה את ירושלים במשך 19 שנה, עד מלחמת ששת הימים. ב-5 ביוני 1967 כבשו הירדנים את ארמון הנציב, וכך החלו הקרבות הקרקעיים בירושלים. חטיבת ירושלים כבשה עוד באותו יום את הארמון, וכן את המוצבים שמדרום לו. ביומה השני של המלחמה פרצו כוחות הצנחנים את הקו העירוני בחלקו הצפוני, לוחמי חטיבת ירושלים פרצו את הגדרות שחצו את שכונת אבו תור, ועם כיבוש השכונה השלימו את כיתור העיר העתיקה, שנכבשה בכ"ח באייר, תשכ"ז ;7 ביוני 1967. ריבונות ישראלית הוחלה על מזרח ירושלים, ושני חלקי העיר אוחדו.
הקו העירוני אינו קיים עוד כגבול מדיני ,אך במובנים רבים הוא ממשיך להתקיים עד היום ולחלק את העיר אתנית ותרבותית.
יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בכ"ח באייר לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית.
היום נקבע ע"י הכנסת ב"חוק יום ירושלים":
חוק יום ירושלים, התשנ"ח-1998
| 1. | כ"ח באייר - יום ירושלים | (א) הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "יום ירושלים". (ב) יום ירושלים הוא יום בחירה;לצורך סעיף זה, "יום בחירה" - יום שהבחירה בידי העובד לצאת לחופשה או לעבוד;בחר העובד ביום חופשה, יובא היום במנין ימי החופשה שלו. (ג) שר החינוך רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות שייוחדו ליום ירושלים. |
| 2. | עצרת מרכזית | ראש הממשלה מוסמך להורות על קיום עצרת מרכזית לפתיחת יום ירושלים. |
| 3. | הוראות ראש הממשלה |
ראש הממשלה רשאי לקבוע את סוגי העובדים, סוגי העבודות והשירותים שאין להפסיקם ביום ירושלים, כן רשאי הוא לקבוע את השעות וההסדרים שיחולו ביום זה. |
| 4. | סמלי יום ירושלים | ראש הממשלה רשאי לקבוע סמלים ליום ירושלים ולהסדיר את השימוש בהם. |
|
בנימין נתניהו ראש הממשלה |
||
|
עזר ויצמן נשיא המדינה |
|
דן תיכון יושב ראש הכנסת |
ליקטה ורשמה: אילנית יהודה
ערכה: נטלי שוחט
סריקת תצלומים ומפות : גואל אמיר
סרטים: שירלי ראובני
תצ"אות ומפות -איריס סרדס
;){kind=link}