ארבע(ים) אחרי המלחמה – פלס"ר 7 לנצח

מנחם נויימרק הגיע אלינו לספריית הארכיון בעקבות סדרת הכתבות "ידיעות אחרונות", בהן פורסמו תצלומים ממאגר התצלומים של ארכיון צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. אנשים שזיהו את עצמם בתצלומים היו אמורים ליצור קשר עם העיתון ולספר את סיפורם. במקרה הזה, לשמחתנו, בחר האיש ליצור קשר דווקא עמנו, ולפני ימים אחדים הגיע לספריית הארכיון ועמו אלבומים, סיפורים והמון התרגשות.

את פניו קבלנו שירלי, אחראית הספרייה ומאגר התצלומים בארכיון, ואנוכי. פגשנו איש חביב, חייכן, רגיש, לבוש חולצה שחורה שעליה סמלו של פלס"ר 7. היה קצת מוזר לראות איש לא צעיר עם חולצה "צבאית" מעין זו. שאלתי הראשונה כוונה לכך. ותשובתו הייתה: "פלס"ר 7 זהו הבית, מהמלחמה ההיא ועד היום הזה!"

הוא שלף מהשקית שאחז את הכתבה המדוברת ובה, בין השאר, תמונה שלו מנשק בשובבות חייל נוסף. לא נותר אמנם זכר לתלתלים שעטרו את ראשו, אך הזיק בעיניים נותר כשהיה. שפטו בעצמכם!

דבריו סקרנו אותנו וביקשנו שייפרט.

מנחם, מה קושר אותך עד היום לחטיבה ולפלס"ר?

"מזה שנים שאני וחבריי לפלס"ר מסייעים לחיילים עם בעיות ת"ש או לחיילים בודדים בפלס"ר 7, הפלס"ר של חטיבה 7 המיתולוגית. כאמור, מאז המלחמה היחידה הפכה לבית, ואנחנו בקשר הדוק." אמר, ואנחנו התרגשנו.

ספר על עצמך קצת, היכן גדלת, היכן שרתת בסדיר וכו'?

נולדתי בת"א, אחר-כך עברתי להתגורר ברמת גן, למדתי ב"כפר הירוק" והייתי בגרעין של מקימי קיבוץ מרום גולן. בסדיר שירתי בגייסות השריון בדרום בתקופת האלוף אברהם (ברן) אדן, במלחמת ההתשה.

בשנת 1971 , במהלך השירות הסדיר, ביקשתי העברה לחטיבה 7 בתקופה של חילופי מפקדים:  יאנוש בן-גל החליף אז את גורודיש. הגעתי בסופו של דבר בסיוע הקשל"ח שלמה כהן לשרת בפלס"ר 7 שישב במחנה נתן עם כל גדודי החטיבה. עד סוף אוגוסט 1973 הייתי בסדיר, ומאז ועד פרוץ המלחמה – שירתי כבר במילואים.

מה בעצם אנחנו רואים כאן בתמונה מלפני 40 שנה? מיהו הבחור השני? 

זהו חייל ששירת אתי. אינני זוכר את שמו אבל הייתי שמח לפגוש בו. שייך למפקדת החטיבה.

כיצד הגעת ליחידה בעת המלחמה, ומה היה תפקידך?      

כשפרצה המלחמה התעקשתי להתייצב בפלס"ר 7 בצפון, למרות שהייתי איש מילואים, וחטיבה 7 על כוחותיה, הייתה חטיבה סדירה. הוצבתי בפלס"ר יחד עם שרידים מהחטיבה שלחמו ב"עמק הבכא", וכולנו היינו תחילה במחנה נפח, ואחר כך במוצב 107 , כתף החרמון, במקום שנקרא חאן ארנבה.  

בשלב זה, במקביל, שלפה שירלי את אותו קלסר שבו חיכתה סדרת הקונטקטים, מביניהם התמונה המדוברת, לזמנם שיתגלו ויגאלו מן השכחה. במיומנות של אוצרת מדופלמת שלפה את הלופה וזיהתה לא רק את התמונה המדוברת, אלא רצף שלם של תמונות שבהם כיכב מיודענו. בשלב מסוים מסרה לו שירלי את הלופה, והוא הסתכל והתרגש, אף כי לא הצליח לזהות באיזה הקשר ובאיזה מקום צולמו התמונות. הוא רק זכר את הצלם, יהודי אמריקאי בשם תום היימן שהתנדב לתעד את המלחמה והוצמד לחטיבה 7 של יאנוש בן-גל ולפלס"ר. מיד רשמה שירלי את שמו של מנחם בתיאור התמונה, למען ידעו הדורות הבאים במי מדובר.

לאחר ההתרגשות הראשונית, שלף מנחם שלושה אלבומים מהסוג הישן, שבו דבוקות התמונות לאלבום ונייר שקוף מגן עליהן. שירלי, שאינה מבזבזת זמן לריק, החלה בסדרת שאלות על תוכן האלבומים ובניהול משא ומתן בדבר השארת האלבומים בהשאלה, עד לסריקת התצלומים היקרים למאגר.

מסתבר שבאלבומים אלה שמר מנחם את זיכרונות חייו היקרים; לא רק תמונות אישיות מהילדות, מכתבים וכיו"ב, אלא תמונות מן המלחמות השונות בהן השתתף, כולל מלחמת יום הכיפורים ומלחמת של"ג: תמונות של חברים שנהרגו, תמונות משירותו בצבא קבע על תקן קצין שלישות ועוד. בין התמונות גילינו תצלומים ממלחמת יום הכיפורים של מקום שנקרא חאן ארנבֶּה, תצלומים שחיפשנו בארכיון בנרות עבור הפקת חוץ והנה...כאן יש לנו תצלומים כאלה. ממש היסטוריה.

במהלך הבדיקות של שירלי התגלו קונטקטים נוספים שריגשו את מנחם עד מאוד: צילומי הקמת האנדרטה הזמנית של חיילי החטיבה וצילומיו של סא"ל יוסי מלמד, מג"ד 75, שסגנו היה מפקד הפלס"ר אורי כרשני ז"ל שנהרג  בקרבות ברמת הגולן.  

בדחילו ורחימו הפקיד מנחם את האלבומים זמנית לצורך סריקה, ואנחנו נפרדנו מאיש יקר, ומעוד סיפור שמאחורי התיעוד.

 כתבה, ראיינה וצלמה: נטלי שוחט