במסגרת העלאת מסמכים במלאת 40 שנה לפטירתו של דוד בן-גוריון, הפעם ניגע בסוגיית ירושלים.
הכרזה על ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
במהלך מלחמת השחרור ובעקבות הצעות ועדת הפיוס של האו"ם בסוף 1949, שחלק מהן עסקו ברעיון בינאום ירושלים, הציע בן גוריון לצאת בהכרזה חד משמעית בדבר שייכותה של ירושלים למדינת ישראל. משה שרת חלק על עמדה זו והגיש את התפטרותו.
בישיבתה מיום 5 בדצמבר 1949 החליטה הממשלה על מעין פשרה בין שני כיווני הפעולה (בנאום ירושלים מצד אחד או פרישת ישראל מארגון האו"ם מצד שני). נתקבלה הצעת שרת בדבר המשך הפעילות באו"ם כדי לסכל החלטה שלילית בנושא ירושלים, וכן הוסר איום הפרישה מן הארגון, אולם במקביל אושרה הצהרה תקיפה של ראש הממשלה בכנסת, אשר חלקה העיקרי היה קביעה חד משמעית בדבר שייכותה של ירושלים למדינת ישראל. שימו לב (אז עוד לא הוכרזה העיר כבירת ישראל).
ביום 10 בדצמבר 1949 החליטה ממשלת ישראל על ירושלים כמקום מושב הממשלה וישיבות הכנסת.
בארכיון צה"ל, באוסף בן גוריון, נמצא המסמך המקורי - הודעת ראש הממשלה בן גוריון בכנסת מה- 5 בדצמבר "בדבר ירושלים והמקומות הקדושים."
מתוך המסמך:
...יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד של מדינת ישראל, אנו גאים על כך, שירושלים נתקדשה גם בעיני בעלי דתות אחרות, וברצון ובנפש חפצה נבטיח כל הסידורים וההקלות הדרושים, שכל בעלי הדתות האחרות יספקו צרכיהם הדתיים בירושלים ותינתן מצדנו כל העזרה לאו"ם להבטיח סידורים אלה.
אולם אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו"ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ישראל – כבירת הנצח של ישראל...
הנה המסמך לפניכם:
ערכה: נטלי שוחט
;){kind=link}